בית » פיט-טאונשנד
"ניסינו לא להזדקן אבל לזמן היה זעם."
"אני רוצה להזדקן בכבוד כלשהו."
"אפילו אנשים אנגלים מודרניים הם בעלי מעמד מכריע. כל הצביעות והקשיים האנדמיים בהיותם בריטים הופכים אותו למקום פורה להפליא מבחינה תרבותית. מקום מבריק לחיות בו. עצוב אבל נכון."
"מה שאני מנסה לעשות זה למצוא נכסים קיימים או לבוא עם מאפיינים או זוויות או סיפורים שיצרו דרמה מוזיקלית. זו האובססיה שלי ובעיקר הייתי רוצה להמשיך לעבוד בתיאטרון. אני חושב שזה מאוד חי."
"כשגדלתי מה שמעניין אותי היה שהמוזיקה היא צבעונית והחיים אפורים. אז מוזיקה עבורי תמיד הייתה יותר מבידור."
"אני לא באמת מכיר מוזיקאים אחרים כמוני. גדלתי מאחורי הקלעים עם אבא שלי שניגן בלהקת ריקודים לאחר המלחמה, כך שאני תמיד מרגיש בבית במקום."
"אני חייב לומר שהכעס הוא השמיכה שמגיעה סביבי ושהוא מטשטש ומטשטש את תחושת הפרופורציות שלי."
"זה עצוב כשאנשים נפרדים."
"יש לי בעיות שמיעה נוראיות. עזרתי בלי משים להמציא ולחדד סוג מוסיקה ההופך את תומכיה העיקריים לחירשים."
"הרגשתי שהאלגנטיות של מוזיקת הפופ היא שהיא רפלקטיבית: היינו מרימים מראה לקהל שלנו ומשקפים אותם מבחינה פילוסופית ורוחנית ולא רק משקפים את החברה או משהו שנקרא 'רוקנרול'."
"מה שלקחתי בחזרה בגלל החשיפה שלי למוזיקה היהודית של שנות השלושים והארבעים בחינוך שלי עם אבי היה סוג זה של כתיבת שירים תיאטרלית. זה תמיד היה חלק מהאופי שלי. הרצון הזה להצחיק אנשים."
"הבעיה מבחינתי גם היום היא שאני כותב אך ורק עם מבנה דרמטי אחד והוא טקס המעבר. אני לא באמת מיומן בשום דבר אחר. ניתן לתאר את הרוקנרול עצמו כמוסיקה המלווה את טקס המעבר."
"הבידור יצא מהדבר הזה שנקרא טלוויזיה והוא היה אפור. רוב הסרטים שראינו בקולנוע היו שחור-לבן. זה היה עולם אפור. והמוזיקה איכשהו הייתה בצבע."
