ציטוטי טוני-קושנר

"אם אתה יודע שהחיים בעצם הולכים להיות קשים להחריד במקרה הטוב ובכל מקרה שלא יהיה ניתן לחיים במקרה הרע או אולי אפילו בלתי ניתן לחיים האם אתה ממשיך? והבחירה להמשיך היא הדבר היחיד שלדעתי יכול להיקרא תקווה. כי אם התקווה לא נאלצת להיתקל באפשרות הגרועה ביותר, זה שקר."

"מבחינה מסוימת קולנוע וטלוויזיה נמצאים באותו סוג של טראנס טראומטי שהוא עיתונות מודפסת. הטכנולוגיה גברה על הבנתנו את השלכותיה."

"אנשים לא צריכים לסמוך על אמנים והם לא צריכים לסמוך על אמנות. חלק מהכיף באמנות הוא שהיא מזמינה אותך לפרש אותה."

"יש סוג של חוסר אחריות מהותי בכתיבת מחזאות והכוח של מחזאות נובע מחוסר אחריות זה."

"ככל שאני שונא את סרטיו אוליבר סטון יש שאיפה שאני מעריץ והיא שהוא רוצה שהאמנות שלו תהיה חלק ממה שעושה ומשנה את המדיניות הציבורית והפרקטיקה התרבותית."

"אמנים יודעים שחריצות סופרת השראה באמנות באותה מידה אם לא יותר כמו בפוליטיקה הסבלנות נחשבת לא פחות ממהפכה."

"אני כותב הצגות וסרטים שאני חי ועובד בקו הגבול בין מילה לדימוי בדיוק כמו שעושה כל קריקטוריסט או מאייר. אני לא סופר טהור. אני משתמש במילים כציון לייצוגים דמיוניים קינטיים."

"אני לא מרגיש סוף סוף שהפוליטיקה שלי נקבעת לחלוטין על ידי העובדה שאני הומו."

"לעשות סרטים זו חוויה שונה מאוד בהרבה מובנים. קשה כשאתה רגיל להחזיק בזכויות היוצרים ולזכויות בעלות של בעל הבית – אני משכיר את המחזות שלי לחברות שעושות אותן ואם אני מוטרד אני יכול למשוך את המחזה. אבל שני הבמאים היחידים שעבדתי איתם די גדולים."

"אתה חייב לקבל תקווה. זה לא אחראי לתת תקווה כוזבת שלדעתי הרבה מחזאים אשמים בה. אבל אני גם חושב שזה חסר אחריות פשוט להיות ניהיליסט שהרבה מחזאים במיוחד מחזאים צעירים ממני כבר אשמו בו."

"סוג התיאטרון שאני עושה הוא סוג של 'ריאליזם נרטיבי' שלדעתי במובן הרחב הוא לגיטימי לומר שהוא מיינסטרים. אני מתכוון במובן מסוים למחזותיה של סוזן-לורי היו רמות הצלחה מרכזיות. אבל סוזן-לורי היא במובנים מסוימים לא ריאליסט נרטיבי."

"לקומץ עבודות בהיסטוריה הייתה השפעה ישירה על המדיניות החברתית: יצירה אחת או שתיים של דיקנס, חלק מהזולה 'בקתת הדוד טום' ובדרמה המודרנית 'הלב הרגיל' של לארי קרמר."

"לדעתי קשה מאוד לכתוב. זה קשה וזה כואב לפעמים וזה מפחיד בגלל הפחד מכישלון והתחושה המאוד לא נעימה שאולי הגעת לקצה גבול היכולות שלך."

"הדיוק הוא בעל חשיבות עליונה בכל פרט ופרט בעבודת היסטוריה. הנה הכלל שלי: שאל את עצמך 'האם הדבר הזה קרה?' אם התשובה חיובית היא היסטורית. ואז שאל 'האם הדבר הזה קרה בדיוק ככה?' אם התשובה חיובית אז ההיסטוריה אם התשובה היא לא לא בדיוק ככה זה דרמה היסטורית."

"לסופרים הומוסקסואליים יש כעת גם תחושה של היסטוריה וגם את המשלים המאפשרים להם להתגורר בתחומי המגוחכים ובו בזמן לדבר ברצינות על הדברים."

"הדרך שנישואין חד מיניים צריכים להגיע לרמה הפדרלית היא שיש להחליט עליהם בית המשפט העליון במהירות האפשרית. זה נושא תיקון 14. אין ויכוח לגבי זה."

"מי יודע טוב יותר מאמנים כמה כיעור יש בדרך ליופי כמה תקלות מסכנות להחריד כמה ימים של סחרחורת גרנית וחוסר יכולת מטרידה יש ​​בדרך להשגה כמה חלקי כל ההישג הוא עד כמה לא שלם?"

"אני שמח שאני מרגיש קצת פחות במקום במקומות הקולנועיים ממה שהייתי פעם – אבל למחזאי בארה"ב זה כמעט בלתי אפשרי להתפרנס. אתה יכול לערוך מחזה כמו שעשיתי עם 'מלאכים' וזה עדיין מייצר הכנסה עבורי, אבל זה לא מספיק לי לחיות ולהיות בעל ביטוח בריאות."

"אתה לא הולך לקולנוע לעשות מחקר היסטורי אלא אם כן מדובר במחקר היסטורי אודות הסרטים."

"אני מרגיש שיש כוח בתיאטרון אבל זה כוח עקיף. זה כמו מערכת היחסים של הישן עם הלא מודע. אתה מגלה דברים שאתה לא יכול להרשות לעצמך להתמודד בחיים הערים. אתה יכול לשכוח אותם לזכור אותם כעבור יום או שלא יהיה לך מושג במה הם עוסקים."

"יש לך מערכת יחסים מוזרה עם פורענות כשאתה סופר: אתה כותב על זה כאמן שאתה מחפץ ומעביר אותו לפטיש. אתה הופך את החיים לחומר וזה דבר מצמרר לעשות."

"ההסכמה הכללית בקרב היסטוריונים בקרב אלה שיכולים להתמודד עם העובדה ש'לינקולן 'היא למעשה פיקציה היסטורית היא שאנחנו מפגינים נאמנות עצומה להיסטוריה ושמעבר לזה תרמנו קו מחשבה על נשיאות לינקולן שהוא מקורי במקצת."