בית » טום-ווייטס
"לרוב השירים יש התחלות דלות. אתה מתעורר בבוקר אתה זורק על כתפיות שלך ואתה תת-ווקאלי ופשוט חושב. נראה שהם נוצרים כמו סידן. אני לא יכול לחשוב על סיפור שהיה כל כך מעניין. אני כותב דברים על כף היד בדרך כלל ושר לטייפ."
"הזיכרון שלהם דומה לרכבת: אתה יכול לראות שהיא הולכת ומתמעטת ככל שהיא מתרחקת והדברים שאתה לא זוכר תגיד את הדברים שאתה לא יכול לשכוח שההיסטוריה מכניסה קדוש בכל חלום."
"אתה יודע מה אני באמת אוהב? נגני התקליטורים ברכב. איך כשאתה מניח את התקליטור ממש ליד החריץ הוא למעשה מוציא אותו מהיד כאילו שהוא רעב. זה מושך את זה ואתה מרגיש שהוא רוצה עוד דיסקים מכסף."
"אבל אז אני אחד מאותם חבר'ה שעדיין קצת חוששים מהטלפון את השלכותיו על השיחה. אני עדיין תוהה אם תיבת השעשועים עשויה להיות מותה של מוזיקה חיה."
"שירים באמת הם כמו סוג של מסע בזמן כי הם באמת התקדמו בבועה. כל מי שקשר עם זה שהאולפן נעלם הנגנים נעלמו והדבר היחיד שנותר הוא ההקלטה שהייתה רק בערך שלוש דקות לפני אולי 70 שנה."
"אני אוהב מנגינות יפות שאומרות לי דברים איומים."
"המציאות שלי זקוקה לדמיון כמו שנורה צריכה שקע. הדמיון שלי זקוק למציאות כמו שעיוור זקוק למקל."
"אתה מקווה שאנשים הולכים להקשיב לך אחרי שתלך. והם יותר מחבבים אותך אחרי שאתה נעלם."
"בילדותי רציתי להיות ותיק מכיוון שהם היו אלה עם הסיפורים הגדולים והבגדים המגניבים. רציתי ללכת לשם. עכשיו אני מניח שאני רוצה להביא את זה איתי ולחזור אחורה בזמן."
