בית » הרלן-קובן
"אני יכול לכתוב כמעט בכל מקום אם אתה נותן לי זמן וקצת שקט. הבית הוא בדרך כלל לא המקום הכי טוב כי יש לי ארבעה ילדים. זה בדרך כלל פנדמוניום כאן!"
"למען האמת אני די משעמם או די עסוק. בין כתיבה למשפחה יש לי מעט זמן לשום דבר אחר."
"אל תטעו גיל ההתבגרות הוא מלחמה. אף אחד לא יוצא ללא פגע."
"אין תווים ב'הישאר קרוב 'כולל לידים בשחור לבן. אני רוצה שהם יהיו אפורים. אני חושב שזה גורם לחוויית קריאה הרבה יותר מעניינת למשהו שיישאר איתך עוד קצת."
"מעולם לא היה לי כסף לגדול ומעולם לא היה כל כך חשוב לי, אולי אולי לקחת את הילדים שלנו לחופשה נחמדה או משהו כזה."
"טרגדיה היא גיהינום גיהנום. זה קפדני מדי אבל זה מורה גהינום."
"מה שאני רוצה לעשות זה לספר סיפורים על אנשים נורמליים בפרברים האמריקאים. אני לא כותב את הספר במקום שהוא מזימה להגיע לראש הממשלה. אני לא כותב את הספר עם הרוצח הסדרתי הגדול שמפטר את הראש. ההגדרה שלי היא מאגר שלווה מאוד של חיי משפחה בפרברים. ובתוך זה אני יכול להתיז די גדולים."
"כשהייתי בן שבע עשרה עבדתי כיועץ במחנה שינה משותף במשך שמונה שבועות. אהבתי את זה אבל זה יכול להיות מחריד – זו הייתה אחריות רבה מדי עבור מישהו בגילי."
"אם אני לא כותב טוב אני לא שמח. אם אני לא מבלה מספיק עם המשפחה שלי אני לא מרוצה. אם אני לא מתחבר לחברים או אם אני לא מסתדר מספיק … אתה מבין. הכל צריך להיות מאוזן. שום דבר לא צריך להיות קיצוני."
"אני מנסה להדגיש בפני ילדיי שקנייה של דבר אף פעם לא מובילה לאושר אמיתי."
"'נתפס' הוא רומן של סליחה והעבר וההווה – מי צריך להיות ומי לא צריך לסלוח. אף אחד מהספרים שלי מעולם לא מתייחס לריגושים או שזה לא יעבוד."
"אני תמיד אומר ששלושה דברים גורמים לסופר: ברור שזיעה לעשות את העבודה. אבל השלישי הוא ייאוש. אני לא ממש מתאים לשום דבר אחר או שיהיה לי עבודה אמיתית. הפחד הזה מניע אותי. הלחץ תמיד נגרם מעצמו."
"תקווה יכולה להיות הדבר הנפלא ביותר בעולם או שהיא יכולה למחוץ את ליבך כמו קליפת ביצה."
"לאבד את הוריי היה הדבר הכי מוחץ שקרה לי. איבדתי את אבי כשהייתי בן 26 וזה שינה את חיי לחלוטין."
"אני מאוד בר מזל שאני זוכה לספר סיפורים למחייתי. אני אוהב להיות מסוגל לתפוס את תשומת ליבם של אנשים כדי לשמור עליהם להפוך את הדפים כדי לגרום להם להישאר ערים כל הלילה. אני רוצה לבחוש את הדופק כן אבל גם לעורר את הלב. אני מקווה ש'הוודס 'יעשה את זה."
"הקוראים הם אלו שנתנו לנו לחיות את חלומותינו. אני מנסה לכתוב ספרים מאוד משכנעים – שתיקח חופשה ולא לצאת אתה קורא בחדר המלון שלך כי היית צריך לגלות מה קרה. אני מקווה שזה מה שהקוראים מגיבים אליו."
"אני לא חובב ספורט גדול."
"מדינת ניו ג'רזי היא באמת שני מקומות – ערים איומות ופרברים נפלאים. אני גר בפרברים בשדה הקרב האחרון של החלום האמריקאי שבו אנשים מתחתנים ויש להם ילדים ומנסים לגרד לעצמם חיים מאושרים. זה מאוד רומנטי בצורה כזו אבל קצת נאיבי. אני אוהב לשחק עם זה בעבודתי."
"אתה לא יכול לקבל למעלה בלי למטה ימינה בלי שמאל גב ללא חזית – או שמח בלי עצוב."
"אני לא בהכרח אוהב את הספורט כשלעצמו אני אוהב את הסיפורים שמאחוריהם. גם בצורה מעוותת אני אוהב ללמוד מה זה עושה לנו מדוע כל כך אכפת לנו. זה דואג למשהו חסר משמעות לחלוטין."
"להיות הורה זה לא לבעלי לב חלש. אני אולי מתבדח על ידיעת פחד, אך העובדה היא הפעם הראשונה שאי פעם ידעתי שפחד אמיתי היה היום בו נולדה שרלוט. פתאום יש מישהו בעולם שחשוב לך יותר מכל."
"כתבתי שבעה רומנים של מירון בוליטר ברצף ואני אף פעם לא רוצה לכתוב ספר של מיירון שבו הוא פשוט פותר פשע. כל אחד מהם אני רוצה להיות אישי ואני רוצה שהוא יגדל וישתנה. הבעיה בכך היא שהופכת את הסדרה למוגבלת אי אפשר לכתוב סדרה שבה בחור תמיד עובר איזה משבר."
