בית » הרוקי-מורקמי
"אני לא יודע כמה ספרים טובים עדיין יש בי, אני מקווה שיש עוד ארבעה או חמישה."
"לא רציתי להיות סופר אבל הפכתי להיות כזה. ועכשיו יש לי קוראים רבים במדינות רבות. אני חושב שזה נס. אז אני חושב שאני צריך להיות צנוע ביחס ליכולת הזו. אני גאה בזה ואני נהנה מזה וזה מוזר לומר את זה ככה אבל אני מכבד את זה."
"איבדתי כמה מחברים שלי כי יש לי אנשים כל כך מפורסמים שרק הניחו שאני אהיה שונה עכשיו. הרגשתי שכולם שונאים אותי. זו התקופה הכי אומללה בחיי."
"לא קראתי כל כך הרבה ספרות יפנית. מכיוון שאבי היה מורה לספרות יפנית פשוט רציתי לעשות משהו אחר."
"צעירים בימינו כלל לא סומכים על שום דבר. הם רוצים להיות חופשיים."
"אתה בן 27 או 28 נכון? קשה מאוד לחיות בגיל הזה. כששום דבר לא בטוח. יש לי אהדה איתך."
"בין הערכים הרבים בחיים אני מעריך את החופש ביותר."
"אני יודע איך חשובה לי בדיה כי אם אני רוצה לבטא את עצמי אני צריך להמציא סיפור. יש אנשים שקוראים לזה דמיון. בעיניי זה לא דמיון. זו פשוט דרך צפייה."
"יש אנשים שחושבים שספרות היא תרבות גבוהה וכי יש בה רק קהל קוראים קטן. אני לא חושב שכן … אני צריך להתחרות בתרבות הפופולרית, כולל סרטי מגזינים בטלוויזיה ומשחקי וידאו."
"אתה יודע שאם אתה סוג של עשיר הדבר הכי טוב הוא שאתה לא צריך לחשוב על כסף. הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לקנות בכסף הוא חופש זמן. אני לא יודע כמה אני מרוויח בשנה. אין לי מושג. אני לא יודע כמה אני משלם מיסים."
"ספורט קבוצתי זה לא הקטע שלי. קל לי יותר להרים משהו אם אוכל לעשות זאת במהירות שלי. ואתה לא צריך בן זוג כדי לרוץ אתה לא צריך מקום מסוים כמו בטניס רק זוג מאמנים."
"אני לא רוצה להביע את דעתי לגבי פוליטיקה ממשית, כי אם כן אני צריך להיות אחראי להחלטתי."
"אני קמה מוקדם בבוקר השעה 4 ואני יושבת ליד השולחן שלי ומה שאני עושה זה פשוט לחלום. אחרי שלוש-ארבע שעות זה מספיק. אחר הצהריים אני רץ."
"כשאני כותב על ילד בן 15 אני קופץ אני חוזר לימים שהייתי באותו גיל. זה כמו מכונת זמן. אני יכול לזכור הכל. אני מרגיש את הרוח. אני יכול להריח את האוויר. ממש ממש. בצורה מאוד חיה."
"מאז שהגעתי לאמריקה שואלים אותי לעתים קרובות אם הרומן הבא שלי יעלה באמריקה. אני לא חושב שזה יקרה. אני חושב שאגור באמריקה עוד זמן מה, אך בעודני גר באמריקה הייתי רוצה לכתוב על החברה היפנית מבחוץ."
"בני אדם בלבד שמשתרשים במקררים שלהם בשעה שלוש לפנות בוקר יכולים רק לייצר כתיבה שתואמת את מה שהם עושים. וזה כולל אותי."
"מוסיקה מביאה זוהר חם לחזון שלי, מפשירה את המוח והשרירים מהחורף האינסופי שלהם."
"לכל סופר יש את טכניקת הכתיבה שלו – מה הוא יכול ולא יכול לעשות כדי לתאר משהו כמו מלחמה או היסטוריה. אני לא טוב לכתוב על הדברים האלה אבל אני מנסה כי אני מרגיש שיש צורך לכתוב דברים מסוג זה."
"אבי שייך לדור שלחם במלחמה בשנות הארבעים. כשהייתי ילד אבי סיפר לי סיפורים – לא כל כך הרבה אבל זה היה מאוד משמעותי עבורי. רציתי לדעת מה קרה אז לדור של אבי. זה סוג של ירושה הזיכרון לכך."
"רצתי 6 פעמים בעבר את מרתון בוסטון. אני חושב שההיבטים הטובים ביותר במרתון הם השינויים היפים בנוף לאורך המסלול וחמימות התמיכה של האנשים. אני מרגיש מאושר יותר בכל פעם שאני נכנס למרתון הזה."
"אני סופר. אני לא תומך בשום מלחמה. זה העיקרון שלי."
