בית » דניס-מינה
"בקורס מדע פלילי שעשיתי באוניברסיטה השתמשו בתצלומים של גופות מתים. עבור בליסטיקה הראו לנו בחור ששוכב על הרצפה וראשו פרץ."
"אני אוהב את מיכאיל בולגקוב. הוא מקורי מאוד ולוקח את הסיפור למקומות לא צפויים. לא הבנתי שכתיבה פוליטית יכולה להיות כל כך מצחיקה."
"הייתי מודע מאוד לפוליטיקה משרדית כי הייתי כל כך מבולבל מהם. עד כדי כך לא נאמר. אף אחד לא אומר 'אתה כל כך חצוף' אף אחד לא אומר 'אתה כל כך מצבי רוח' אף אחד לא מתעמת עם אף אחד אחר על שום דבר. אבל אני מאוד גס ואני מאוד מתעמת ויש לי מזג. הייתי צריך להיות ערני יתר בכל משרד שעבדתי בו."
"אנחנו לא ממש נכנסים לארוחות משפחתיות גדולות, אבל אנשים סקוטים מתמודדים. זה דבר תרבותי אז אולי אנחנו לא צריכים שיהיה לנו כדי לנקות את האוויר. גם אוכל משפחתי מסורתי לא כל כך נחמד כאן ולכן אין תמורה לנסיעה של מאות קילומטרים."
"גם אם אנשים טועים אנו חיות חברתיות, אז מה נוכל לעשות בכדי לעצור אותם לעשות את אותם הדברים בעתיד? לומר שאנשים הם 'רעים' או 'רעים' זה רק חוסר נכונות לעסוק בחוסר נכונות לנסות להזדהות. היחס המקודש הזה לא עוזר לאף אחד."
"בטרילוגיית 'גארנתיל' אנשים תמיד שוכחים שאבא של מורין אודונל היה עיתונאי והיא עשתה היסטוריה של האוניברסיטה באחיה ואחיה עשה חוק, אבל אף אחד לא חושב שהם ממעמד הביניים – הם פשוט מעמד הפועלים כי הם מדברים במבטאים."
"תמיד רציתי לעבוד במגזין 'Take A Break' שאתה מכיר רק כדי להזרים קצת פוליטיקה לסיפורים שלהם. הגשתי מועמד לעבודה שם לאחר שעשיתי את התואר במשפטים ואפילו לא קיבלתי ראיון. כתבתי רק 'גארנתיל' כי לא קיבלתי את העבודה!"
"אם הלכת לראיון עבודה במשרד עורכי דין בגלזגו נהגו לשאול אותך לאיזה בית ספר למדת. וזו הייתה דרך לגלות איזו דת אתה."
"קומיקס לא עובד אם הסיפור נמצא כולו בטקסט והתמונות מאיירות. קשה להיות אמון מספיק באמנים כדי לאפשר להם לבצע את עבודתם."
