בית » מארק-ג'ייקובס
"אני אוהב לבלות בבית. בפריז אנשים עוברים ונשכרים לאכול או שהם קופצים ורואים חברים בטלוויזיה. אני לוקח את הכלב שלי למשרד שם ואני הולך לפעמים לעבודה."
"די נחמד לראות שלא הייתי צריך לשנות את מי שאני כדי להגיע לשני סוגים שונים מאוד של אנשים."
"אני תמיד מוצא את זה סוג של מביך מצחיק וקצת מרגש. בניו יורק מזהים אותי הרבה אם כי איש אינו אומר דבר. אתה יודע שהם בוהים בך רק שנייה ארוכה מדי. אבל בפריז זה לא דבר שכיח להכיר."
"לא הייתי יודע למצוא את eBay במחשב אם חיי תלויים בכך."
"מבחינת קיום עסק רציתי לתת לו לעבור מעבר לטעם האישי שלי. בעיקרון אני כל הזמן בתוך קילט וחולצה לבנה. אז אתה יודע שאין לי הרבה היקף ואני ממש בררן לגבי מה שאני לובשת."
"מארק ג'ייקובס מלא באנשים יצירתיים ולואי ויטון הוא שוב שם על הדלת שם שקיים שנים רבות אבל אני משתף פעולה שם ואני מביא אנשים אחרים אמנים אחרים ואני עובד עם צוות עיצוב יצירתי נהדר."
"אין לי בעיה לרשום עם זה וכנראה שיצאתי עם זה לפני שאין כל כך הרבה אנשים שאני מכבד. פשוט אין."
"אני חושב שלעיתונאים יש את הזכות לדעות שלהם, אבל אני חושב שדעותיהם צריכות להיות מבוססות על היסטוריה ועל מה שהם רואים לא מה הם מרגישים כמה זמן הם חיכו או אם יורד גשם או שלג או כל דבר אחר."
"אבל אני מבורך לעבוד עם אנשים נהדרים. אני משתף פעולה עם סטייליסטים מבריקים גם כאן וגם בפריז. אני עובד עם צוות עיצוב נהדר. אני באמת מאפשר לכולם להביא את הרעיונות שלהם. אני כמעט סומך עליהם שיעניקו לי השראה."
"במשך כל כך הרבה שנים הרגשתי כל כך חסרת ביטחון כל כך נחותה ועדיין יש לי את הרגעים האלה אבל יש לי ביטחון חדש מאז שנכנסתי לכושר ושיניתי את התזונה."
"זה פשוט נראה לי מוזר מדי. אני לא יודע אולי הם עישנו ג'וינט ברכב למטה מדירת הוריהם. הייתי צריך להגיע כל כך רחוק כדי להרכיב תרחיש של איך הם יכלו אולי לזהות אותי."
"אני תמיד מוצא יופי בדברים מוזרים ולא מושלמים – הם הרבה יותר מעניינים."
"כן אני תמיד זוכר את הבושם של אמא של אבא שלי ושל סבתא שלי."
"אני זוכר שהלכתי עם הכלב יום אחד ראיתי מכונית מלאה בבנות מתבגרות ואחת מהן התגלגלה במורד החלון וצעקה 'מארק ג'ייקובס!' במבטא צרפתי."
"אני לא חושב 'ג'י הייתי רוצה להלביש את האדם הזה.' הייתה תמונה במגזין Us. זו הייתה שמלת ג'רזי וקורטני לאב לבשה אותה. יש לי את הדבר הזה בקורטני אהבה את הפולחן המצחיק הזה."
"כלומר, אשמח לקבל מטוס פרטי – אני מכיר אנשים שטסים במטוס פרטי כל הזמן … נסעתי טרמפ כמה פעמים וזה בכלל לא מוגזם, זו דרך נהדרת לנסוע!"
"זו הייתה תקופה בה אהבתי מוזיקה שלא הצלחתי להספיק ממה שקורה. אולי נירוונה היא שהחזירה אותי. אני מניח שזה היה נחמה מכיוון שמשהו שנשמע כל כך נכון – ולא מסחרי – הפך כל כך להשפיע כל כך מיד."
