בית » ג'קי-ג'וינר-קרסי
"ההכחשה והגישה חסרת האחריות שלי לגבי אסתמה מציבה אותי בסיכון רב וגרמה לי לסבל מיותר כל כך. תקוותי היא שהילדים איתם אני מדבר ללמוד לפתוח את אסטמתם ילמדו על מצבם ויעזרו."
"המשחקים האולימפיים בלונדון 2012 טיפחו דור של תקווה. הייתי עד שנשים משתתפות בפעם הראשונה המייצגות כל עם."
"חשוב לי ללמד ילדים על בריאות וכושר. זה בערך להיות כשיר לכל החיים."
"אני לא לוקח סטרואידים. מעולם לא היה לי. עצוב בעיניי שאנשים רוצים להפנות אצבעות. אני לא עושה את זה. זה לא אני. אני לא ארגיש כמו בן אדם."
"כשהייתי בבית ספר יסודי אסור היה לנו לעשות ספורט חוץ מעודדות. בחטיבת הביניים הם נתנו לנו לשחק אבל היינו צריכים לחזור אחרי השעה 18:30 כדי להתאמן כי הייתה רק גימנסיה אחת והבנים השתמשו בה קודם."
"להתחרות גם במסלול ובמגרש וגם בכדורסל עבור הברוינים יש לי הרבה זיכרונות נהדרים לבחירה. אבל הרגע האהוב עלי בכל הזמנים בספורט המכללות חייב להיות בשנת 1982 כשזכינו בתואר ה- NCAA הראשון של UCLA במסלול."
"כל מה שרציתי אי פעם באמת ולהמשיך לרצות מהחיים הוא לתת 100 אחוז לכל מה שאני עושה ולהיות מחויב לכל מה שאני עושה ואז לתת לתוצאות לדבר בעד עצמן. גם לעולם לא לקחת את עצמי או אנשים כמובנים מאליהם ותמיד להיות אסירת תודה לאנשים שעזרו לי."
"גדלתי בתקופה של כותרת IX – זה עבר כאשר הייתי בן 10 – קיבלתי מושב בשורה הראשונה לכל כך הרבה רגעים גדולים בספורט הנשים. כמובן שלא ידעתי את זה באותו זמן."
"הגיל אינו מהווה מחסום. זו מגבלה שאתה שם בראש."
"אנו חיים בעולם בו לספורט יש פוטנציאל לגשר על הפער בין סקסיזם לגזענות ואפליה. המשחקים האולימפיים ב -2012 היו התחלה נהדרת, אך נקווה שהמשחקים הללו לימדו אותנו הוא שאם לנשים תינתן הזדמנות במגרש משחק שווה האפשרויות לנשים הן אינסופיות."
"המשחקים בלונדון מציינים 24 שנה לזכייה שלי בשני הזהבים וקביעת שיא העולם בהפטלטון. מישהו הולך לרצות שהשיאים יישברו – זה רק עניין של זמן. אני מקווה ששלי יחיה עלי."
