בית » ג'יימס-לאופלין
"אני חושב שלשירה קונקרטית נראה כי ככל שאני יכול להגיע למעין מבוי סתום. נראה שזה לא הולך רחוק יותר מאשר בתקופה הגבוהה של לפני כחמש-שש שנים."
"אני חושב שתמיד יהיה איתנו הדחף לשירה חזותית ולא הייתי מסכים עם בלי שזה דבר רע. זה תלוי ביכולתו של המשורר האינדיבידואלי לעשות זאת היטב ולעשות צורה מעניינת דיה כדי להחזיק את תשומת ליבך."
"אז כמובן יש את המקרים העצובים האלה שבהם משורר או סופר לא גדל וצריך להרפות מהם כי הם פשוט לא מתקדמים. אבל יש לנו קשר אישי מאוד ברור עם המחברים."
"ישנם מקרים רבים כאלה שאחד הכותבים שלנו מגלה סופר אחר שהוא אוהב ואז אנו לוקחים את הספר הזה. אז זה קשר קרוב מאוד. אנחנו יכולים לעשות את זה כי אנחנו כל כך קטנים."
"אני חושב שאין שום תירוץ לכך שקורא השירה האמריקאי לא ידע הרבה על המתרחש בשאר העולם."
"משוררים מבטון ממשיכים להתברר דברים יפים, אבל בעיני הם חזותיים יותר מבעל פה והם כמעט ממש שייכים לקיר ולא לספר. אין לי מושג כלשהו לאן השירה הולכת."
"איננו מנסים לקבל שום נושא למספר מהאנתולוגיות או לקיים רצף מסוים. אנחנו פשוט מכניסים דברים שאנחנו אוהבים ואז מנסים להחליף את הפרוזה והשירה."
"כמובן ששיר הוא רחוב דו סטרי. שום שיר אינו טוב אם הוא לא מציע לקורא דברים מדעתו וזכרו שהוא יקרא בו ויתווסף למה שהמשורר הציע. אבל אני כן חושב שקריאת שירה חשובה מאוד."
"אני חושב ששם קריאת שירה הופכת להיות דבר כל כך אינדיבידואלי. כלומר יש לי חבר שאוהב משוררים שפשוט לא אומרים לי כלום אני מתכוון שהם נראים לי די רגילים והולכי רגל."