בית » ג'וני-מיטשל
"אני מוצא שהרבה שירה נרקיסיסטית."
"הגעתי דרך מוזיקה עממית פשוט כי היה קל להיכנס לזה."
"אני רואה את העולם כולו כעדן ובכל פעם שאתה מוריד סנטימטר ממנו אתה חייב לעשות זאת בכבוד."
"לצער כל כך קל לבטא ועם זאת כל כך קשה לומר."
"אני רואה במוזיקה ארכיטקטורה קולחת."
"אני אדם מאוד אנליטי, אדם קצת אינטרוספקטיבי, זה אופי העבודה שאני עושה."
"היה הכפר ההררי הזה ברוסיה שבו המוסיקה שלי נכנסה בתחנת רדיו גרמנית כלשהי. אני זוכר את זה כי מוסיקה נהגה לעלות לססקצ'ואן מטקסס. מאוחר בלילה לאחר שנסגרה התחנה המקומית."
"הצלחנו להרכיב אוסף שהיה בו קצת יצירתיות. בינתיים האזנתי לתחנות הרדיו החינמיות ושמתי לב שבמהלך סיקור המלחמה שלהן הם מנגנים את השירים האלה שנולדו ממלחמת וייטנאם, שכולם היו ביקורתיים כלפי החיילים."
"כדי ליהנות מהמוזיקה שלי אתה זקוק לעומק ולרגשות."
"יש לנו דיקטטור מלחמה שלא נבחר שהוא התגנב אליו. אז הוא מעניש אנשים שמאיימים עליו בכל דרך שהיא או אפילו אומרים משהו שהוא לא אוהב. אין לה שום דמיון לדמוקרטיה."
"הדבר שהעניק לי הכי הרבה כאב בחיים מבחינה פסיכולוגית וזה הכאב לי פסיכולוגית אדירה הוא חוסר הכבוד של האדם לטבע."
"אני שונא עסקי שואו."
"נכנסתי להריון במכללה לאמנות בגיל 20 בסמוך לסוף הקדנציה."
"אני לא מבין מדוע אירופאים ודרום אמריקאים יכולים לקחת יותר תחכום. מדוע האמריקאים צריכים לשמוע את מגמת האושר שלהם ואת הטרגדיה שלהם מינורית ומסוחררת ככל שהם יכולים להתמודד היא אקורד שביעי? האם הם לא חווים רגשות מורכבים?"
"אתה יכול לכתוב שיר על איזושהי בעיה רגשית שיש לך, אבל זה לא יהיה שיר טוב בעיניי עד שהוא עבר תקופה של רגישות לרגע של בהירות. בלי אותו רגע של בהירות לתרום לשיר זה פשוט מתלונן."
"שמעתי מישהו מעסקי המוזיקה שאמר שהם כבר לא מחפשים כישרון שהם רוצים אנשים עם מראה מסוים ונכונות לשתף פעולה."
"יש לי קטע מוסיקה אחד מאז 1997 ואני לא רואה שיש בו מילים. לאן זה הולך בעולם הזה? אז לא הקלטתי את זה."
"אף אחד לא אוהב לקבל פחות ממה שהיה בעבר. זה הטבע של החיה האנושית."
"אז לא היה לי ארגון גדול סביבי. הייתי פשוט ילד עם גיטרה שמסתובבת. האחריות שלי הייתה בעצם לאמנות והיה לי זמן נוסף בידיים. אין זמן נוסף עכשיו. אין מספיק זמן."
"אני בא ממפתחי מניות חלוצים של אנשי המערב שיצאו למדבר והקימו את הבית בלי שום דבר מלבד זוג שוורים."
"שיקוליו של תאגיד במיוחד כעת אינם קשורים לאמנות או למוזיקה."
"בסופו של דבר עם הצלחה התחלתי להרגיש יותר ויותר מבודד – כאילו אין לי קהילת אמנים."
"במובנים מסוימים המתנה שלי למוזיקה ולכתיבה נולדה מתוך טרגדיה באמת ואובדן."
"יש לך בורות אגרסיבית הולכת וגוברת עם רגלי הארנב לגבי הדת המסוימת שלהם. אין לך ממש כל סוג של חוק רוחני אלא סוג של מחלת נפש משתוללת. השירים הם פרוסת חיים קטנה."
