בית » חנה-סנש
"אסור שאדם יהיה שבע רצון מעצמו"
"אלי, אלי שלא יגמר לעולם. החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, תפילת האדם" (חנה סנש, "הליכה לקיסריה")
"איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודיה אנוכי, בעלת הכרה ובכל מאודי. אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה"
"אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות, אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות" (חנה סנש, "אשרי הגפרור")
"רעיון אחד מעסיק אותי כל הזמן: ארץ ישראל. כל מה שקשור בשאלה זו מדבר אל ליבי – כל השאר אינו חשוב"
"במדורות מלחמה, בדלקה, בשריפה, בין ימים סוערים של הדם, הנני מבעירה את פנסי הקטן, לחפש, לחפש בן אדם"
"מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה – ארץ ישראל"
"יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם אבדו ואינם. יש אנשים שזיו זכרם מאיר כאשר הם עצמם אינם יותר בתוכנו. אורות אלו המבהיקים בחשיכת הליל – הם אלה שמראים לאדם את הדרך…"
"אוי לפרט או לעם המשתדל למצוא חן בעיני אויבו במקום ללכת בדרכו הוא"
"לא אפריז אם אכתוב שהדבר היחידי אשר עמו אני חיה ואשר מרתק אותי כולי הוא הציונות. כל מה שיש לו איזו שייכות לדבר הזה מעניין אותי. בדברים אחרים איני מסוגלת לטפל ואין אני חוששת לחד צדדיות. אני נוטלת לעצמי עכשיו לראות רק את עצמנו, את היהדות, את ארץ ישראל ועתידה"
"רק דבר אחד ישנו שאי אפשר להתגונן נגדו והוא – האדישות"
"מטרת חיי, הייעוד שלי, הם שקושרים אותי לארץ. ברצוני לא לחיות סתם, אלא למלא יעוד"
"גם לי ברור שהאמצעים היחידים שיש להם השפעה בעולם זה כיום הם התקוממות, אלימות ונשק [1940]"
"את הגאולה של היהדות לא יביא משיח אחד. אמנם יש תקופות בתולדותינו המצפות לבוא המשיח בדמות אדם יחיד, אך בעצם מדובר על תקופת המשיח, שעל כל אדם לקרב אותה על ידי מעשיו. לא תפילה, לא צום, לא קורבן על מזבח יביאו גאולה לעולם, אלא המוסר הטהור המתבטא במעשה"
"יש לי עוד הרבה לעשות בחיים ובלי זה אי אפשר למות"
"תשע שעות ביום אני עומדת ומכבסת. אני שואלת את עצמי האם זהו באמת תפקידי. אני מרגישה בי כוח בלתי מנוצל"
"איני יכולה לתת את עצמי בחלקים. או את הכל, גוף ונפש יחד, או לא כלום"
"יש גופים שמאירים מבלי שתיפול אליהם קרן אור מגוף זר. האוכל גם אני להיות כמוהם?"
"החיים הם רק יום קצר וחולף. האדם מביט כה וכה – צבעים ודמויות אחדות הבריקו והחיים עברו ואינם"
"לא הייתה מקריות בהשתלשלות הדברים בחיי. הכל היה הכרח פנימי ובשעתו עמד למעלה מויכוח, ללא כל אפשרות אחרת. בכל דרך אחרת הייתי אומללה"
"הנני נערה בת 15, המפרפרת בקטנוניות החיים, והלוחמת על פי רוב עם עצמה, וזוהי המלחמה הקשה ביותר"
"לשם שלמות דרכי אני רוצה ריאליות בדברים הקטנים למען האידיאל הגדול"
