לפני כשבועיים, סיפור קטן ואישי
במסעדה עם חברים, בערב שישי
קישקשנו רבות, על הא ועל דה
בין לבין גם עלה נושא העבודה
אז אמרה חברתי
במין גילוי אמיתי:
"זו עבודה כה קשה עבודת הגננת"
ואני בנימוס, מקשיבה, מהנהנת
"את חושבת?" הגבתי, תני לי להסביר
עבודות אחרות, ישנן למכביר:
יש כאלו תובעניות אך מאוד מתגמלות
יש כאלו בשטח, מבוססות על עמלות
יש כאלו הדורשות רק מקלדת ומחשב
המוח מרחף, אך הגוף תמיד יושב
ויש כאלו בשדות, עבודות כפיים
הגוף עובד במרץ וגם שמש בשמיים
בין לבין יש כאלו, לא כה רבים
שעובדים עם הרגש, (ולא מסוג עצבים)
ששומרים על פרופורציות, ששומרים על קנה מידה
במקום העבודה ו"במקום העבודה"
שגופם תמיד בתנועה מתמדת
שכמעט כל שבוע חוגגים יומולדת
שמעצבים אופי ולא מצגות
שמלמדים אותיות, שמלמדים להגות
שמתרחקים מכל צביעות ומכל ייאוש וסטרס
וצוחקים איתם שעות – ללא כל אינטרס
אז נו חברתי, מה את אומרת?
קשה יש רק בלחם? אפשר גם אחרת?
אני חושבת שמצאתי מקום חם ונדיר
שנותן לי לפרוח, שנותן סיפוק אדיר
שמאפשר לי לסכם עוד שנה שחולפת
אני במרכז, אך בעצם מוקפת
בצוות נהדר שלא יכולתי בלעדיו
בהורים מקסימים, טוב זה ברור מאליו
וכמובן מעל כולנו, אי אפשר לשכוח
אתם ילדים, שנותנים לי את הכוח
תודה על שנה נפלאה
