היה היה גן, מאחורי רחוב ראשי
בו גדלתי, התחנכתי, וכעת אני מודה
היה היתה גננת ולה מכתב אישי
כי התחלתי שם אפרוח וכעת אני ילדה
מבחוץ עץ מוצצים, מבפנים כמו ממלכה
אז כייפתי וצחקתי – צחוק בלי אינטרס
נסו אתן לרגע, אני לגמרי בטוחה
כך החיים יפים פי אלף, בלי טיפת ייאוש או סטרס
היה היתה תקופה בה פיתחתי לי אופי
ורבות בזכותכן, בטוב, בשלילי
כי גם כשבכיתי, לא הטלתן בי דופי
רק הרגעתן, ליטפתן, הייתן שם בשבילי
היה היה גן בו ניצב לו שולחן
ולידו כל שישי, בן לצד בת
הבטנו בנרות וכשהלחם מוכן
עצמנו עיניים כי הגיעה שבת
היה היה גן, כעת אני יודעת
אין צורך לדבר, מספיקה לי גם שתיקה
הסתכלו לי בעיניים, אני כבר מתגעגעת
אז חבקוני בלי מילים ותוסיפו נשיקה
