שניהם על תקן האורח
ושניהם לזמן קצוב
האחד תמיד שמח
השני מביט עצוב
הראשון כמו טווס
עם ראש מורם וגב זקוף
השני בכל מאס
ראשו שמוט, גבו כפוף
לראשון בעיניים
יש ניצוץ של שמחה
לשני בינתיים
עוד דמעה שמחה
צוחקים ובוכים
הסיטואציה מורכבת
שניהם הפכים
ולשניהם אותה שלהבת
האחת ממתינה שיתנו את האות
בעוד השניה – באותו מסדרון
האחת, כך אומרים, משיאה משואות
השניה מדליקה רק נרות זיכרון
ואולי זה לא סתם שהפכים נמשכים
שמחה לצד שכול, והחיים ממשיכים
זוהי כל המשמעות
זהו כל העיקרון:
הראשון יום עצמאות
השני יום זיכרון